כבר כמה שנים שאני חופרת לכולם בפוסטים ושיחות על העסק שלי ועל מיינדפולנס. פתאום שמתי לב שמילה חשובה אחת החבאתי בארון. לא רק החבאתי ,אלא אפילו נעלתי אותה שם. המילה זאת היא רוחניות.

כל פעם שסיפרתי על מיינדפולנס השתמשתי במילים – פשוט, מתאים לכולם, אפשרי, פרקטי, יעיל, חשוב. הכל נכון רק איפה רוחני?! מיד כשהבנתי את התופעה הזאת, התחלתי לחקור מה הסיפור, למה יש לי התנגדות למילה "רוחניות".

ואז עלה בי זיכרון ישן. לפני משהו כמו 20 שנה מאוד רציתי להתנסות בתרגול יוגה. בדקתי איפה הסטודיו הכי טוב בת"א, הגעתי לשם, איפשהו בשד' חן ליד הבימה (כבר אוהבת). איך שפתחתי את דלת הכניסה קיבלתי מכת ריח קטורת לפנים. (כבר פחות אוהבת). 

מורידים נעליים בכניסה (טוב, גם בכל בית רוסי זה נהוג, לא נורא). שעות ערב, המון אנשים צעירים, אני בוחנת את כולם כי עם כל הכבוד ליוגה למקום כזה יש פוטנציאל גבוה לספק לי בן זוג חדש (כן, נכדתי, פגשתי את סבא שלך בכלב מביט מטה וזו הייתה אהבה ממבט ראשון) רק שכל הבנים היו נראים לי, איך הגדרתי את זה אז? רוחניים מידי בשבילי. מכנסי שרוואל, שרשרת מעץ, קול שקט וסקס אפיל אפס. 

אמנם קרתה שם אהבה, אהבה שלי ליוגה אבל לסטודיו הזה לא חזרתי יותר. 

טוב, אבל זה קרה כבר מזמן, למה הסיפור הזה עלה לי בכלל? למה אנטי? הרי אני אוהבת רוח, אני אפילו למדתי מדעי הרוח, אני מגדירה את עצמי כאדם רוחני אז למה אני נשמרת מלהישתמש בהגדרה הזאת? 

אולי כי יותר מידי פעמים ראיתי פסל בודהה בגינות של בתים פרטיים רק כי זה אופנתי, כי דיבורים "גבוהה גבוהה" לעיתים מסתירים ריק, כי קטורת זה יותר מיסטי מאשר רוחני ואנשים מתבלבלים בין השניים. יש איזה הפשטה של המושג. והיום רוחניק זה כמעט קללה.

בשבילי רוחניות זה לחיות לפי ערכים שהחלטת שהם חשובים לך. רוחניות זה להיות ראש פתוח. רוחניות זה חיפוש עצמי. רוחניות זה ההפך משמרנות ומרובעות. 

לא הציעו לי שער ב-"7 לילות" אז אצא מהארון כאן וגם אוציא את המילה שנעלתי שם:

כן, אני רוחנית.

כן, מיינדפולנס זה תהליך רוחני.

ומי שמחפש במיינדפולנס רק רוגע עדיף שיסתפק בצ'ייסר טוב.